<h1>פ"ח זכיה ה"ב</h1>
<h2>דף קלג.</h2>
ההוא דהוה קא שכיב וכו'. פיר' אותה למעלה. סבר רב אדא בר אהבה קמיה דרבא. לפרושי מאי נפקא מינה ומה בא רב הונא ללמדנו. אם ראוי ליורשו. להכי אמ' רב הונא דהוי לשון ירושה שתהא אלמנתו של מת ניזונת מניכסי יתומים כלומ' יורשין. ואם לאו. נוטלן משום מתנה ושוב אין אלמנתו נזונת מהן כדתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסין משועבדין מפני תיקון העולם דהוו מזונות דבר שאין לו קצבה ואין יכולין לקוחות להזהר ובין מתנה ובין מכר הוו משועבדין. מיגרע גרעא. בתמיהא, וכי הורע כחה של אלמנתו בכך שנתנו במתנת שכיב מרע שאינה קונה אלא מדרבנן. השתא ומה בירושה דאוריתא דאלים כח יורש אם ראוי ליורשו שהתורה זיכתה לו כדכתי' והיה ביום הנחילו את בניו אפי' הכי אמרי' אלמנה נזונת מנכסי יורש. במתנה דרבנן. מתנת שכיב מרע שאין בה לא קניין ולא משיכה אלא מדרבנן בעלמא הוא גזירה שמא עד שיבואו עדים ליקנות תטריף דעתו של חולה ולא יוכל להקנות ונמצאת צוואתו בטלה. אומ' ר' שמו' ז"ל וקשיא לי מה בכך אם תבטל מאחר שאינה קונה באמירה תבטל. דלהכי תיקנו רבנן שיקנו דברים באמירה שאם אין דבריו נקנין חישינן שמא תטריף דעתו בחליו מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו. וכן פי' ר"מ ז"ל
